עז' המנוח ניב יבור ז"ל ואח' נ' המרכז הרפואי "הלל יפה" ואח'

החלטה

לפניי בקשת המדינה (הנתבעת מס' 2 בתיק), לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בתיק זה ביום 11.9.11 (שתוקן בהחלטה מיום 26.9.11), עד להכרעה בערעור עליו, שהוגש לביהמ"ש העליון או, לחלופין – עד למתן החלטה בבקשה דומה שתוגש לביהמ"ש העליון עם הגשת הערעור.

בפסק הדין התקבלה תביעה נזיקית לפיצויים בגין פציעתו של ניב יבור ז"ל בתאונת דרכים ומותו עקב הפציעה, לאחר שהובהל אל בית החולים הלל יפה ושם נפטר על שולחן הניתוחים.

התביעה הוגשה כתביעה נזיקית, שלא על פי חוק הפלת"ד, בשל כך שהמנוח נהג ללא ביטוח חובה המכסה את נהיגתו, ונפסקו לתובעים פיצויים בסך כולל של 3,723,673 ₪. כן נקבע כי החיוב כלפי התובעים (להלן: "המשיבים"), הינו ביחד ולחוד ואילו בין הנתבעים (שחוייבו) לבין עצמם, תישא המבקשת ב- 55% מהפיצויים.

המבקשת טוענת, כי עומדות לה טענות כבדות משקל נגד הקביעות שנקבעו בפסק הדין, המקימות סיכויי ערעור טובים.

המבקשת מדגישה, כי ראוי שביהמ"ש שנתן את פסק הדין, עליו מוגש ערעור, לא יחווה דעה באשר לסיכויי הערעור ומציינת, כי טיעוניה בערעור מצדיקים, לכל הפחות, כי ערכאה נוספת תבחן את תוצאת פסק הדין והאם היה נכון להגיע לתוצאה זו.

כן נטען, כי לאור מצבם של המשיבים, אשר בנם האחר וכן אבי המשפחה (המשיב מס' 3), נפצעו קשה בתאונות דרכים ולאור כך שאין בידינו נתונים על השתכרותם, קיים חשש ממשי, כי אם הערעור יתקבל לא יוכלו המשיבים להחזיר את הסכומים שיקבלו ולפיכך הכף נוטה לעבר עיכוב ביצוע פסק הדין, מה גם שמדובר, לטענת המבקשת, בכספי ציבור אשר עלולים לרדת לטמיון.

עוד מציינת המבקשת, כי עם כל הצער על מותו של המנוח, שהיה בחור צעיר, אין מדובר בכספים הצריכים להיות משולמים למי שהינו פצוע קשה ואמורים לשמש לשיקומו.

המשיבים מתנגדים לבקשה בטענה שעל אף שהיא נסמכת על "עובדות", אין היא נתמכת בתצהיר, כנדרש ולא הונחה בה תשתית מינימלית לקבלתה.

עוד נטען, כי לצד שני כללי היסוד אותם הציגה המבקשת, קיימים כללי יסוד נוספים והם, עיקרון היסוד, לפיו הזוכה בדין זכאי לקבל פירות זכייתו מיד עם מתן ההחלטה המזכה. בנוסף, כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא לא לעכב ביצועו, מה גם שהנטל להצדיק עיכוב מוטל על המבקש, הצריך לתמוך בקשתו בתצהיר.

לגופו של ענין נטען, כי העובדות האמורות בבקשה אינן נכונות. כך, למשל, לגבי פגיעת בנם של המשיבים בתאונת דרכים, קיים הסדר פשרה מול חברת הביטוח, במסגרתו משולם להוריו תשלום עיתי, חודשי, בסך עשרות אלפי שקלים בחודש, כך שהמשיבים אינם זקוקים לכספים שנפסקו בתיק זה כדי לטפל בבנם.

לגבי האב – המשיב מס' 3 - הוא אכן נפגע בתאונת דרכים, אך הבריא דיו וחזר לאחר זמן אל ארוך, למשרתו כממלא מקום ראש עיריית עפולה, עד לפרישתו בשלהי שנת 2009.

אשר לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים, כי מדובר, בשלב זה, בו טרם הוגש הערעור, בסיכויים תיאורטיים בלבד, כי הטיעונים שהובאו במסגרת הבקשה דנן נטענו בפני בימ"ש זה ונדחו, ללא שהמבקשת מצביעה, בבקשה, על טעויות, כביכול, שנפלו בפסק הדין, המצדיקות התערבות ערכאת הערעור ואין בהן בסיס מינימלי להוכחת סיכויי הערעור.

המשיבים מלינים, בתגובתם, על התנהלותה של המדינה, המזלזלת בחיוביה על פי פסק הדין, בציינם, שהיא לא הגישה, במועד, בקשה לעיכוב ביצוע וחרף זאת, לא שילמה את הסכומים שנפסקו, על אף שמאז ההחלטה שתיקנה את פסק הדין חלפו כמעט חודשיים ובקשה זו הוגשה רק לאחר שהמשיבים פנו לפרקליט המחוז וביקשו ממנו להביא לתשלום פסק הדין.

המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבים, בה טענה, כי אין היא מזלזלת במשיבים. לטענתה חלפו "רק" שישה שבועות מאז מתן ההחלטה המתקנת ובהיות המבקשת מדינה, דרושים אישורים רבים, מהרגיל, על מנת לבצע את התשלום.

בין השאר טענה, עוד, כי המשיבים יכלו להראות, בתגובתם, את מצבם הכלכלי, אולם נמנעו מלעשות כן, מסיבות השמורות עימם, דבר המדבר בעד עצמו וכי סכומו הגבוה של פסק הדין מהווה, כשלעצמו, שיקול המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.

המשיבה מס' 5, אשר התביעה נגדה נדחתה אולם נפסקו לה הוצאות, טענה בתגובתה (בנוסף לטענות שנטענו ע"י המשיבים), כי היא הסכימה להמתין עם קבלה הוצאותיה בהן חוייבו המשיבים, עד לאחר שהמשיבים יקבלו את המגיע להם מהמבקשת, כך שעיכוב הביצוע יפגע גם בה.

ההלכה בנוגע לעיכוב ביצוע פסקי דין ברורה:

"הכלל הבסיסי הינו, כי 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים' (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)). למרות זאת, תקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנות לבית המשפט שיקול דעת לעכב ביצועו של פסק דין [...]. שניים הם השיקולים אותם בוחן בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. שיקולים אלה תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל-אביב, פ"ד נו(2) 163). במסגרת מאזן הנוחות בין הצדדים בוחן בית המשפט בעיקר האם, במקרה שהערעור יתקבל, יהיה זה בלתי אפשרי, או למיצער קשה ביותר, להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3604/02, רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 509; ע"א 2239/05 נציגי מובילי החלב העצמאיים נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית (לא פורסם, ניתן ביום 5.6.05)). כן נבחנים הנזק למבקש מביצוע מידי של פסק הדין לעומת הנזק לזוכה מעיכובו (ע"א 9784/05 עיריית תל-אביב-יפו נ' גורן (לא פורסם, ניתן ביום 1.12.05) - בש"א 3215/06 - הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ ואח' . (לא פורסם, 26.4.2006) (ההדגשות אינן במקור).

על כך יש להוסיף, כי במיוחד יזהר ביהמ"ש בעיכוב ביצוע חיוב כספי, שכן ההנחה היא כי נזק כספי הינו בר השבה (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מג(2) 172 (1989)). לפיכך, תשלום בגין חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (ניתן ביום 30.08.2006).